 |
סיגל פלינט- פסיכודרמטיסטית, MA בתוכנית הבינתחומית לתואר שני באומנויות ולימודי מגדר, אנליטיקאית קבוצתית ומדריכה בכירה מטעם יה'ת
שנות העשרים של חיי עסקתי בתיאטרון. למדתי משחק מתבגרים חמודים, וביימתי הצגות תיאטרון במספר מסגרות : צוותא, תיאטרון הסמטה, תיאטרון באר שבע ובתי ספר למשחק כמו בית צבי וסמינר הקיבוצים. אהבתי מאוד (ועדיין אוהבת) תיאטרון בימוי והוראת משחק ומבחינתי רב הדמיון בין עולם התיאטרון לעולם הנפש. הדמיון נוגע בנקודות רבות: ראשית הן בתיאטרון והן בטיפול המטרה היא להביא את השחקן/ מטופל לחיות באופן מלא, להצליח להיות נוכח חי, ספונטני גם בתוך טקסט מוכר, או פעולות שחוזרות על עצמן. מורנו, אבי הפסיכודרמה, היטב לומר זאת- " ספונטניות הינה תגובה חדשה לסיטואציה ישנה" וזה דורש יצירתיות הטמונה בכל אדם, כיוון שהיא,היצירתיות, הינה כמו אלוהה/ בריאה המצויה בכול אחד מאיתנו.
נקודה משיקה נוספת בין עולם התיאטרון לעולם הנפש קשורה למטאפורה הרואה את הנפש כמכילה בתוכה אנסמבל של חלקי עצמי, תפקידים- במילים אחרות, קבוצה.
לא זו בלבד הרי שמה שמתרחש בחדר הטיפולים, בין אם בטיפול הפרטני ובין אם בזה הקבוצתי- רווי לעיתים דרמה, פעולה והפעלה. אומנם יושבים אנשים שבאו לעבוד בקבוצה על נושאים אישיים משל עצמם, אך עד מהרה הם " מלוהקים" על ידי חברי הקבוצה לתפקידים משמעותיים בחייהם, בין אם ירצו בכך או לא.
ובכן.. אחרי לימודי התיאטרון( תואר ראשון בהדרכה הפקה ובימוי) למדתי פסיכודרמה. הפסיכודרמה בעיני, למרות שמבוססת על מספר תיאוריות נהדרות: התפקיד, הספונטניות והיצירתיות, ועוד' היא עדיין נשארה בעיקר טכניקה ובשל כך מאז שסיימתי בשנת 1997 לא הפסקתי ללמוד כדי להעמיק את הגישה הטיפולית שלי.
התחלתי את דרכי בעולם הטיפול בתחום הטיפול בהפרעות אכילה והתמכרויות. עבדתי כשבע שנים ב"שחף"- מרכז לטיפול כוללני בהפרעות אכילה והקמתי שם קבוצות טיפוליות רבות. בקבוצות הטיפולית התאפשרה "במה למאבק" המתחולל בנפשן של הנשים שסבלו מהפרעות אכילה, שאותו ניתן היה לפגוש כמעט באופן קונקרטי. פעמים רבות דרמה זו נראתה הייתה כמו הדרמה בין "היפה לחיה" כפי שהללו מתקיימים בגוף האחת. פגשתי נשים שנאבקו בחי, בחייה, בחיים, כאשר הפחד מפני " החיה" נטוע בין השאר גם בהבניה החברתית של נשיות ונשים, הבנייה שמעדיפה את "עמדה היפה" שמייצגת את מה שלכאורה יפה ונכון להרגיש או לנהוג, אבל זאת תוך כדי דיכוי ו" הרעבה" .
העבודה בתחום הפרעות האכילה פתחה בפני את הדלת לתחום הפגיעות המיניות, הפרעות החרדה , ההתמכרויות ועולם הטיפול בפוסט טראומהPTSD .
לצד לימודים נוספים באקדמיה, בחוג ללימודי מגדר ובמסלול הבינתחומי לתואר שני באומנויות, בו חקרתי את נושא הפרעות האכילה בקולנוע, המשכתי לרכוש כלים שישכללו את הפרקטיקה הטיפולית. למדתי גישות שונות כמו גישה התייחסותית לטיפול בפגיעות מיניות, גישות ממוקדות רבות כמו התמקדות (focusing) ו EMDR מיינדפולנס ועוד.
הכנסת הגוף, או תחושות הגוף למרחב הטיפולי היה שלב משמעותי בהכרה שהכול "רשום בגוף" ושלא ניתן לעשות עיבוד של טראומות מבלי להתייחס לזו שאצורה בגוף. עבדתי בכפרי גמילה כמו "אילנות", שם הדרכתי פרקטיקום טיפולי, בהוסטל "גגון", והדרכתי ב"כפר איזון" את תחום הפרעות האכילה.
העברתי סדנאות פסיכודרמה במכללת בית ברל למדריכים, "מכורים נקיים" העובדים בקהילות טיפוליות.
ב2010 התחלתי את לימודי מכון לאנליזה קבוצתית. הרגע הזה שבו מתחילה הקבוצה ואין לדעת מה יהיה ומה יתרחש.. איזה דרמה תשוחק היום ומה יהיה הסגנון... החזיר אותי לאותו רגע מרגש שבו "עולה המסך" על השחקנים בתיאטרון. הקבוצה הטיפולית, מכול הדברים שעשיתי, עדיין היא אחד האירועים המרגשים של מהלך השבוע. הקבוצה כאנסמבל שעושה אימפרוביזציה היא כר מעולה לחקירה גדילה, צמיחה והתפתחות. במהלך השנים הללו גם נחשפתי יותר ויותר לגישה ההתייחסותית והתחלתי להיכנס עוד ועוד לעובי קורתה. מבחינתי התיאטרון מחבר בין הגישה ההתייחסותית לאנליזה הקבוצתית כאשר שתי הגישות מדברות על שינוי תוך כדי חוויה שיש בה הפעלה כלומר דרמה( מטאפורית ונפשית) בחדר הטיפולים, שהן משחזרת את הישן ומאפשרת את הספונטני והחדש. היום 2021 אני לומדת בתוכנית לפסיכותראפיה התייחסותית בבית הספר לפסיכותראפיה של בית הספר ללימודי רפואה באוניברסיטת תל אביב. ומאמינה שהיד עוד נטויה, כי זה אחד מההנאות של המקצוע וגם מהחובות.
054-4607623
דואר אלקטרוני:
